האם די בכך שאדם ירגיש מחובר לגרסה העתידית של עצמו כדי להתמיד במטרותיו? מדוע יש אנשים שמדמיינים עתיד מוצלח אך אינם מצליחים להפוך את החזון לפעולה? ואילו תנאים מסייעים להפוך זהות עתידית להתקדמות ממשית בהשגת מטרות?
מטרת המחקר:
מטרת המחקר הייתה לבחון כיצד תחושת רציפות העצמי העתידי, כלומר עד כמה אדם מרגיש מחובר לעצמו בעתיד, תורמת להשגת מטרות לאורך זמן. החוקרים ביקשו לבדוק האם האמונה ביכולת להשיג את המטרה משמשת כמנגנון מתווך בין תחושת החיבור לעצמי העתידי לבין השגת המטרה בפועל, והאם תהליך זה מושפע הן מהיכולת לתכנון עתידי מעשי והן מסוג הסביבה הלימודית שבה פועל האדם.
שיטת המחקר:
במחקר השתתפו 245 סטודנטים לתואר שני בישראל, אשר בחרו מטרה אישית שאותה ביקשו להשיג במהלך סמסטר אחד. בתחילת הסמסטר נמדדו רציפות העצמי העתידי ופרוספקציה פרגמטית, כלומר היכולת להציב מטרות, לתכנן צעדים מעשיים, לצפות מכשולים ולהתאים את התוכנית בהתאם. באמצע הסמסטר נמדדה האמונה ביכולת להשיג את המטרה, ובסופו נמדדה מידת השגת המטרה בפועל. המשתתפים למדו באחד משני קורסים: קורס בפסיכולוגיית האימון שכלל תהליך מובנה של אימון עצמי, תכנון, משוב ומעקב אחר מטרות, או קורס בפסיכולוגיה חיובית שכלל תרגילי רווחה ורפלקציה ללא תהליך מובנה של יישום מטרות.
ממצאים עיקריים:
הממצאים הראו כי תחושת חיבור חזקה יותר לעצמי העתידי הייתה קשורה להשגת מטרות טובה יותר, הן באופן ישיר והן באמצעות חיזוק האמונה ביכולת להצליח. עם זאת, קשר זה הופיע בעיקר כאשר התקיימו שני תנאים במקביל: רמה גבוהה של פרוספקציה פרגמטית וסביבה מובנית התומכת בהגדרת מטרות, תכנון, משוב ומעקב. בקורס פסיכולוגיית האימון נרשמה עלייה משמעותית באמונה בהשגת המטרה, עם גודל אפקט של d=1.14, ועלייה משמעותית בהשגת המטרה עצמה, עם גודל אפקט של d=1.40. לעומת זאת, בקורס הפסיכולוגיה החיובית לא נמצאו שינויים משמעותיים במדדים אלו. בנוסף נמצא כי האמונה ביכולת להשיג את המטרה ניבאה באופן מובהק את השגת המטרה בפועל, וכי האפקט העקיף של רציפות העצמי העתידי דרך האמונה בהצלחה היה החזק ביותר בקרב משתתפים בעלי רמת תכנון מעשי גבוהה שפעלו במסגרת אימונית מובנית.
מסקנות והמלצות:
החוקרים מסיקים כי תחושת חיבור לעצמי העתידי אינה מספיקה בפני עצמה כדי לייצר התקדמות משמעותית במטרות. כדי להפוך חזון עתידי לפעולה עקבית נדרשים גם אמונה שניתן להצליח, יכולת לתרגם שאיפות לתוכנית פעולה מעשית, וסביבה המספקת ליווי, משוב ומחויבות לאורך זמן. עבור מאמנים המשמעות היא שלא די לעזור למתאמנים לדמיין עתיד רצוי. חשוב לסייע להם לבנות מסלול פעולה מציאותי, לזהות חסמים צפויים, לחזק את תחושת המסוגלות שלהם וליצור מנגנוני מעקב והתקדמות. שילוב בין עבודה עם העצמי העתידי לבין תכנון מעשי ומעקב שיטתי עשוי להגדיל באופן משמעותי את הסיכוי להשגת מטרות.
Atad, Ofer I., and Pninit Russo-Netzer. 2026. “When Does Future Self-Continuity Translate into Goal Attainment? The Joint Moderating Roles of Pragmatic Prospection and Instructional Context.” Self and Identity. Advance online publication.