פרק 7 מתמקד בשאלה כיצד למדוד את יעילותו של הקואצ'ינג. גרייף טוען שהערכה פשוטה של התוצאות אינה מספיקה. כדי להבין באמת את השפעת האימון, יש להשתמש במודל הערכה מורחב הבוחן שלושה תחומים מרכזיים:
תנאים מקדימים (Preconditions): המצב ההתחלתי של הלקוח, המאמן והארגון, כולל מוטיבציה, מטרות והאקלים הארגוני.
תהליכים (Processes): איכות האינטראקציה במהלך האימון, כגון הברית הטיפולית (working alliance), התנהגות המאמן ומידת הפתיחות של הלקוח.
תוצאות (Results): תוצרי האימון, שיכולים להיות בטווח הקצר (כמו שביעות רצון והשגת מטרות) או בטווח הארוך (כמו קידום בקריירה ושיפורים כלכליים).
הפרק סוקר מחקרים קיימים, כולל מטא-אנליזות, המראים שלקואצ'ינג יש השפעות חיוביות, אך התוצאות החזקות ביותר מתקבלות כאשר הן מבוססות על דירוגים סובייקטיביים של הלקוחות. גרייף מציין שלעיתים הקואצ'ינג מראה יעילות נמוכה יותר משיטות הדרכה מבוססות-מדע, ובאופן אידיאלי הוא אמור להיות יעיל יותר בזכות התאמתו האישית. חלק משמעותי מהפרק מוקדש לשיטות וקריטריונים להערכה. גרייף מציג סולמות דירוג מעשיים ושאלונים מדעיים סטנדרטיים שניתן להשתמש בהם למדידת תוצאות. הוא מציג שאלונים ספציפיים שפותחו למחקריו למדידת גורמים כמו:
* השגת מטרות ושביעות רצון.
* ויסות עצמי (כולל הגדרה עצמית ומוטיבציה עצמית).
* מודעות עצמית וגישה עצמית.
* סיפוק צרכים ופיתוח יכולות.
הפרק דן גם בחשיבות של הערכת קריטריונים קשיחי (hard criteria), כמו מדדי ביצוע כלכליים (KPIs) ונתוני בריאות פיזיולוגיים (למשל, דופק, לחץ דם), כדי לספק הוכחות אובייקטיביות יותר ליעילות האימון. לבסוף, גרייף מכיר בכך שלקואצ'ינג יכולות להיות גם תופעות לוואי שליליות, כמו ירידה בשביעות הרצון בעבודה או הצפה של בעיות עמוקות יותר, מה שמדגיש את הצורך בהערכה זהירה ומקיפה.
Greif, S. (2025). Examining Coaching Effectiveness. In: *The Future of Coaching: Building Bridges Between Science and Practice* (pp. 185-202). Springer, Cham.