מאמרה של נאסיף (2023) בוחן את תחום האימון הקבוצתי ומציג אותו כתחום מבטיח אך עדיין לא מפותח דיו. כמו ה"מערב הפרוע", התחום כאוטי, לא נחקר מספיק ומלא סיכונים, אך בעל פוטנציאל עצום. הבלבול בהגדרת אימון קבוצתי ניכר בכך שלעתים הוא מעורבב עם אימון צוותי, ואין הסכמה על מהותו. נאסיף מציעה הגדרה ברורה: "תהליך שיתופי ומוגבל בזמן של קבוצה קטנה, בו מאמן מקצועי משתמש בעקרונות וגישות אימון לעבוד עם קבוצת אנשים על המטרות האישיות שלהם". מחקרים מצביעים על יתרונות משמעותיים: סקלביליות, עלות-תועלת, וקידום חשיבה קולקטיבית. קבוצות של 7-10 משתתפים נחשבות אופטימליות, ותוכניות של 4-6 חודשים נמצאו כאפקטיביות ביותר. הדינמיקה הקבוצתית משמשת כזרז לצמיחה, מאפשרת חקירת פרספקטיבות שונות ויצירת מרחב לקבלה חברתית ובניית אמון. תוצאות חיוביות נמצאו בארגונים (פיתוח מנהיגות, הגברת מודעות עצמית) ומחוצה להם (בריאות, רווחה, חינוך). החוקרת קוראת להכרה באימון קבוצתי כתחום העומד בזכות עצמו ולפיתוח בסיס מחקרי ותיאורטי חזק יותר.
ציטוט מהמחקר Nacif, Ana Paula. 2023. "Group coaching: the new 'Wild West of coaching'?". The Coaching Psychologist 19 (1): 19-25.