Campbell & Mogashana – (2025) חוקרות מאוניברסיטת קייפטאון ומאוניברסיטת פרטוריה בדרום אפריקה, ערכו סקירה שיטתית לבחינת יעילותן של התערבויות אימון אקדמי לסטודנטים לתואר ראשון בהשכלה הגבוהה.
הסקירה בוצעה בהתאם להנחיות PRISMA לסקירות שיטתיות. החוקרות חיפשו מאמרים בכתבי עת שעברו שיפוט עמיתים בשלושה מאגרי מידע אקדמיים (EBSCOhost, ProQuest, Scopus) עבור פרסומים בשפה האנגלית בין השנים 2010 למאי 2023. מתוך 643 מסמכים שנסקרו, 25 מחקרים עמדו בקריטריוני ההכללה, ואלה כללו 28 התערבויות אימון שונות. המחקרים נבחרו על פי קריטריונים מוגדרים מראש, תוך התמקדות בהתערבויות אימון אקדמי לסטודנטים לתואר ראשון בלבד אשר דיווחו על תוצאות מדידות.
אימון אקדמי הוגדר כתהליך מובנה, שיתופי וממוקד מטרות, התומך בהתפתחות האקדמית, האישית והמקצועית של הסטודנטים. ההתערבויות כללו אימון אישי אחד-על-אחד, אימון קבוצתי, מודלים משולבים וכן תוכניות מקוונות מלאות. המאמן היו מאמנים מקצועיים מוסמכים, מאמנים המועסקים על ידי המוסד האקדמי, אנשי סגל שעברו הכשרה מתאימה או מאמנים עמיתים (near-peer).
הסקירה ניתחה את מאפייני ההתערבויות, ובהם פורמט האימון (אישי לעומת קבוצתי), אופן ההעברה (פנים-אל-פנים לעומת מקוון), נושאי האימון, רקע והכשרת המאמן, משך ותדירות ההתערבות. יעילות נמדדה באמצעות מדדים אקדמיים (כגון ממוצע ציונים והתמדה), מדדים פסיכולוגיים (כגון תפיסת מסוגלות עצמית ורווחה נפשית) וכן מדדי מיומנויות (כגון ניהול זמן וויסות עצמי).
הממצאים מצביעים כי אימון אקדמי יעיל בדרך כלל בשיפור הישגים אקדמיים, התמדה ורווחה נפשית, במיוחד כאשר הוא מתקיים בפורמט אישי אחד-על-אחד. התערבויות שנמשכו לפחות 12 שעות ועל פני ארבעה שבועות או יותר נמצאו יעילות באופן עקבי. אימון שהונחה על ידי מאמנים מקצועיים הדגים תוצאות חזקות יותר בהשוואה להתערבויות מקוונות מלאות או לאימון בהובלת עמיתים.
המחקר מסיק כי משך ההתערבות, פורמט האימון ורמת ההכשרה של המאמן הם גורמים מרכזיים בתכנון תכניות אימון אקדמי אפקטיביות בהשכלה הגבוהה.